תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (הובלת בהמות), התשס"ו-2006

תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (הובלת בהמות), התשס"ו-2006 1
בתוקף סמכותי לפי סעיף 19(2) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן - החוק), באישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
1. מטרה
מטרת תקנות אלה לצמצם את סבלן של בהמות בעת הובלתן, תוך התחשבות בצורכי החקלאות.
2. הגדרות
בתקנות אלה -
"בהמות" - בקר, צאן, גמלים וחזירים;
"בעל הרכב" - הבעל הרשום ברישיון הרכב, לענין רכב שיש עליו הסכם שכירות או הסכם של מקח-אגב-שכירות או הסכם מכר - האדם המחזיק ברכב מכוח ההסכם;
"הובלה" - העברת בהמה ממקום אחד למשנהו באמצעות כלי רכב לרבות טעינתה ופריקתה;
"היתר" - היתר שניתן לפי תקנות מחלות בעלי חיים (הסדרת תנועת בעלי חיים בישראל), התשמ"ב-1982;
"המנהל" - מנהל השירותים הווטרינריים או מי שהוא הסמיך לענין תקנות אלה, כולן או מקצתן;
"משגיח" - אדם שעבר הכשרה כאמור בתקנה 3;
"משך ההובלה" - משך הזמן שמתחילת ההובלה עד סיום ההובלה;
"נקודת המוצא" - המקום שהוטענה בו הבהמה על כלי רכב;
"נקודת יעד" - המקום שנפרקה בו הבהמה מכלי הרכב;
"סיום ההובלה" - רגע הפריקה של הבהמה האחרונה מכלי הרכב;
"עיסוק" - בתמורה או שלא בתמורה;
"תא הובלה" - רכב או חלק ממנו שאיננו מחולק במחיצות פנימיות;
"תחילת ההובלה" - רגע התפיסה של הבהמה הראשונה לצורך הטענתה על כלי הרכב שישמש להובלתה.
3. הכשרת משגיחים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: